מה זה סומלייה
באירופה (בעיקר בצרפת):
אתם מכירים אותו. זה ההוא שמגיע לשולחן שלכם, בחליפה. הוא מברך אתכם בחביבות. מציג את עצמו ומושיט לכם ספר עב כרס, בכריכת עור משובח שנראה מיליון דולר-תפריט היין.
פתחתם את התפריט. סחרחורת. הוא כבר מזהה את המצוקה ומציע עזרה.
בטח!
שהוא ייבחר לנו יין?
למה מה, אנחנו אוליגרכים?!
אתם עונים לו שזה בסדר, אתם תסדרו. בוחרים את היין הכי זול. הוא מחמיא: "בחירה מצויינת"! ואתם מספרים בבית, איזה יין ענק שתיתם וגם יצאתם בזול. אחרי זה אתם מזהירים את החברים מה" הגוי הפלצן" שניסה לעשות עליכם קופה.
בישראל (במרבית המסעדות):
הנה הוא. הסומלייה. לבוש בשחור. מחזיק בידו משהו שנראה כמו תיקיית קרטון משודרגת. הוא משלנו. תכליתי, בלי הפליץ –פלוץ של הגויים.
הוא מחייך, מברך לשלום ופותח במונולוג על היין שהוא ממליץ: זן הענבים והיקב הנחשק, הם הסיפתח. אחרי כן, כמו נחיל דבורים, מסתערות שנות היישון בחביות, המדליות והפרסים שהיין קטף בתערוכות ותחרויות.
ואז מגיעה העקיצה-מחיר היין.
אחרי משא ומתן קצר, אתם בוחרים בשתי כוסות מיין הבית. בלי דבורים ועקיצות. יין שמייצג נאמנה את התפיסה הרווחת: הציבור ממילא בור. היין, לא מי יודע מה, אבל מה שבאמת חשוב, זה הכמה!
אז מה זה סומלייה?
באירופה ובעיקר בצרפת (מה לעשות? סומלייה היא מילה בצרפתית), הסומלייה, גם אם לא שם יורו במסעדה, מעמדו זהה לבעלי המסעדה.
תקציבו לרוב, אינו מוגבל. הוא פוקד את היקבים בסביבה הגיאוגרפית הקרובה (יין הוא הנציג הנאמן ביותר לאזור. קוראים לזה טרואר. בצרפתית, אלא מה?!
היקבים מקבלים אותו בכבוד מלכים ולא בגלל שהוא בא כדי לסגור דיל. הוא כאן כאיש מקצוע שבחר להגיע ולתת לנו את הכבוד להיות מיוצגים בתפריט היינות במסעדה.
אחרי שטעם ובחר, הוא קונה את היין, בד"כ כשהוא עדיין בחבית. לעתים הוא גם קובע את אחוזי הקברנה סוביניון והמרלו, למשל, כאשר היין יבוקבק.
מרתף היינות במסעדה, היה המקום שבו בכחוס היה רוצה להיקבר (בישראל אין כמעט מרתפים ולכן לא מפליא שהיינות נקברים בארונות).
את יין הבית של המסעדה (אם בכלל יש דבר כזה)-אין לכם סיכוי לקבל, גם אם תגידו שרומן אברומיץ' שלח אתכם. זהו יין אדיר ונדיר-ממש כמו הבית!
תמיד עם חצי הכוס המלאה, לשירותכם, אורי שמיר 052-4200886
