על טעימת יין "עיוורת"

טעימות יין עיוורות נמדדות בשני מבחנים: מבחן הכוונה ומבחן התוצאה.

מבחן התוצאה לא עושה חסד עם טועמי היין. לרוב מדובר בשעשעוני טלוויזיה שבהם מולכים טועמי היין שולל, בתעלולים כגון: החלפת יינות בבקבוקים, מתוך כוונה להכשיל את טועמי היין והם מצידם, לא מאכזבים!

במבחן הכוונה, נמדדים גוון היין, מרקמו, הארומות, ניחוחו וטעמו של היין. זיהוי היין יהיה קל, במידה והיין אכן מייצג את האזור שבו נטועים הכרמים ושם (בקרבה גיאוגרפית) גר הכורם, המגדל והיצרן של היין.

החיבור המושלם בין האדם לאדמה. אני קורא לזה טרואר.

טעימה עיוורת מקצועית של יינות, נעשית במיקצים:

לכל זן ענבים (בטעימות מעורבות, מתחילים בד"כ ביינות לבנים) יש מקצה. לדוגמא: ארבע יינות מזן סוביניון בלאן.

הטועמים אינם רואים את הבקבוקים ואינם יודעים על היין דבר, מלבד זן הענבים ממנו הוא עשוי. יש הנוהגים לציין את שם ארצות המוצא של היין.