רשמים מתערוכת סומלייה 2016
אני טיפוס נוסטלגי, מאלו שמתגעגעים לפגישה עם חבר כבר בתחילתה. בשביל אנשים כמוני תערוכת היין היא אירוע מכונן. נכון שאני יכול להתכתב בפייס ואפילו לראות את פני חבריי על הצג הטוב ביותר.
נכנסתי לאולם ב 12 בצהריים. בדוכני התצוגה, נרשמה תנועה דלילה של וותיקי הענף.
השיחות עם המציגים, נסבו על ענינים שברומו של החך: היין בכוסות הסתחרר, ושחרר מפיהם של הטועמים מנעד ארומות, החל מניחוח הדרים מפתה וכלה בריח של גרביים, אחרי מסע כומתה של גולני.
הצלם שתיעד את האירוע, הצמיד זוגות נרגשים של וותיקי התעשייה. שיניהם המוכתמות ביין אדום, העידו שמדובר בתערוכת יין ולא בפגישת מחזור.
הסיור בין הדוכנים כלל טעימות והרמת כוס וחיוך, למכרים וותיקים ששכחתי את שמם והם לא זכרו את שמי.
קומת הקרקע איכלסה את מרבית היקבים החדשים, שנוספו לרשימה ארוכה ומפוארת של 300 ומשהו יקבים, נכון למבזק החדשות האחרון.
את מקומם של יקבי הבוטיק, חלוצי מהפיכת היין השנייה, תפסו יקבי המהפיכה שלישית:
"המהפיכה האיטלקית" – יקבים המייצריים יינות אדומים ולבנים, מעבר לקו הירוק.
טעמתי מספר יינות, לא לפני ששאלתי במבוכה, למיקומו של היקב על מפת ארצנו. כמו כל איש יין המכבד את עצמו (יש הרבה כאלו), סחררתי, מצמצתי בשפתיים לעלעתי בגרוני וירקתי בנונשלאנטיות למרקקה.
בקומת הביניים, הצטופפו כמה יבואני יין קטנים, נציגי יצרניות מקררי יין וציוד משלים אחר.
הטיפוס במעלה המדרגות לקומה השנייה התארך. השעה ארבע והמקום פקוק. פה ושם הוצבו שולחנות וכסאות , עליהם ישבו רכונים וזגוגי עיניים, מעט הוותיקים שנלחמו בגבורה, בשיכרות.
את המעברים מילא דור ההמשך שלנו. צעירים וצעירות אופנתיים. התגיות הנושאות את שמם ותפקידם בפירמה, הוכיחו לי כמה שהזדקנתי. כך למשל, נתקלתי בצעירה שהייתה ככל הנראה, הבשלנית של היקב. על התגית שלה התנוסס שם היקב " מרלובורגר-הכי אדום שיש" ומתחת לשמה היה כתוב: " עוזרת שנייה לאחמ"ש לוגיסטיקה".
הקומה השלישית, הכילה מספר דוכני יבואני יין גדולים, יבואן גראפה, שכל ששת הדיילים מעבר לדוכן, וויתרו על הניסיון להסביר על מרכולתם ומזגו צ'ייסרים בקצב מסחרר.
שש בערב. ניסיתי להתקרב לאחד מדוכני הגבינות. אבוד.
כמה פיסות לחם, שני חצאי גריסיני וזית שהצלחתי להציל, חתמו ערב מרגש.
סימנתי בדף, את היינות המענינים שטעמתי ואם הייתי זוכר מה עשיתי עם
הדף, הייתם קוראים אותו שורה אחת למטה.
אני כבר מתגעגע ל 2017.